1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 5/10/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותה הצמיתה של המערערת היא בשיעור 19% מיום 1/7/11 ("ההחלטה").
2. מעיון בהחלטת הוועדה עולה: ביום 18/7/11 התכנסה הוועדה, שמעה את תלונות המערערת ורשמה אותן בסעיף ד' לפרוטוקול. הוועדה פירטה את ממצאיה בעניין הבדיקה הפסיכיאטרית, הבדיקה האורטופדית והבדיקה הפנימית.
הועדה ביקשה להזהיר את המערערת בנוגע להפחתת אחוזי הנכות בגין עודף משקל. הוועדה שבה והתכנסה ביום 5/10/11, ולאחר שביצעה למערערת בדיקת משקל, הגיעה למסקנה כי יש להפחית את שיעור הנכות בגין "עודף משקל והשמנת יתר", מ- 20% ל- 10% נכות. הוועדה קבעה, כאמור, את נכותה הרפואית של המערערת בשיעור 19%, כדלקמן:
10% בהתאם לפריט ליקוי 34(ב) - דיכאון תגובתי קל
10% בהתאם לפריט ליקוי 4(3) - סכרת
0% בהתאם לפריט ליקוי 3(א) - היפרליפידמיה
0% בהתאם לפריט ליקוי 9(3)(א) - לחץ דם
10% בהתאם לפריט ליקוי 14א(3) - עודף משקל
3. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
לאור זאת ייבחן הערעור דנן
:
פגיעה בתחום הפסיכיאטרי:
4. טענת הערעור העיקרית מתייחסת לתחום הפסיכיאטרי: לטענת המערערת, הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים ומחוות דעת רפואיות שהונחו בפניה, לפיהם המערערת סובלת מהפרעות פסיכוטיות משנת 1993, מצב רפואי התואם את פריט ליקוי 33(ד); הוועדה לא ביצעה בדיקה פסיכיאטרית סבירה, ולא נימקה מסקנתה. עוד נטען, כי הן הדרג הראשון והן הוועדה נדרשו לפגיעה הפסיכיאטרית מבלי שנתבקשו, היינו שבהליך הבדיקה מחדש שהגישה המערערת כלל לא הועלה נושא זה; המערערת לא הוזהרה בטרם הופחת שיעור הנכות הפסיכיאטרית.
5. המשיב טוען כי הוועדה קיימה שתי ישיבות בעניינה של המערערת; הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת; נערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה, לרבות בדיקה פסיכיאטרית, כאשר בהרכב הוועדה ישב רופא פסיכיאטר, ולא נפל בהחלטת הוועדה פגם משפטי. לטענת המשיב, משמדובר בהליך בדיקה מחדש, אין חובה על הוועדה להזהיר את הנפגע, מאחר שכל הליקויים נבדקים מחדש.
6. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בנקודה זו.
(א) אשר לטענת המערערת לפיה הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בתחום הפסיכיאטרי: ראשית אבהיר, כי ועדה רפואית לעררים מוסמכת לפעול כוועדה לבדיקה מחדש של דרגת נכותו של הנכה וקביעת דרגת נכותו האמיתית על פי ממצאיה מבלי שתהא כבולה בהכרח לנושאי הערעור. שנית, מקובלת עלי טענת המשיב כי בדין נבדקה המערערת בתחום הפסיכיאטרי שכן במסגרת המסמכים שהגישה המערערת למשיב, לצורך הליך בדיקה מחדש, הומצא סיכום מידע רפואי מרופאת המשפחה של המערערת, ובין התחומים הרפואיים צוין "הפרעה דיכאונית". האמור מצטרף לתלונות המערערת בפני הוועדה, בדבר טיפול פסיכיאטרי, וכן למכתבה של הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת, ד"ר חרומנקוב, מיום 12/7/11, אשר הונח בפני הוועדה. לאור כל האמור אקבע כי לא נפל כל פגם משפטי בכך שהוועדה דנה בנכות הפסיכיאטרית של המערערת.
(ב) גם הטענה שהמערערת לא הוזהרה בטרם הופחת שיעור הנכות הפסיכיאטרית, דינה להידחות. אמנם הרופא המוסמך, בהחלטתו מיום 23/3/11, הפחית את שיעור הנכות הפסיכיאטרית היציבה שנקבעה למערערת. אולם, משהשיגה המערערת על החלטת הרופא המוסמך, הרי שבמסגרת הערר ניתנה לה האפשרות לטעון טענותיה כנגד החלטת הרופא המוסמך ולהציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים רלוונטיים. לפיכך, אין מקום שבית הדין יידרש לטענה כי אחוזי הנכות הופחתו מבלי שהמערערת הוזהרה ומבלי שניתנה לה זכות הטיעון.
(ג) מקובלת עלי טענת המערערת לפיה הוועדה לא הסבירה את השינוי שחל במחלתה.
ועדה רפואית לעררים, השוללת או מפחיתה מנכות שהייתה קודם לכן לנכה, חייבת לציין בהנמקתה האם החלטתה נובעת מכך שחלה הטבה במצב בריאותו של הנכה או שהחלטת קודמתה הייתה שגויה (דב"ע מט/ 20- 01
שלמה נברו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 368).
בענייננו: הרופא המוסמך הפחית את שיעור הנכות היציבה שנקבעה למערערת, משיעור 50% לפי פריט ליקוי 33(ד), בגין הפרעות פסיכוטיות, ל- 10% נכות לפי פריט ליקוי 34(ב), בגין דיכאון תגובתי קל. הוועדה אישרה את החלטת הרופא המוסמך ודחתה את הערר שהגישה המערערת. מאחר שלא מצאתי בהחלטת הוועדה הסבר לשינוי שחל במחלה ממנה המערערת סובלת, הרי שמדובר בטעות משפטית המצדיקה השבת עניינה של המערערת לוועדה.